גינטרנט – גינה מחוברת לאינטרנט

יולי 27, 2007 · מתויק תחת Linux, hacking, עברית

הקדמה:
זה פוסט שכבר רציתי מזמן לכתוב, אך מגבלות הזמן לא אפשרו. עכשיו במקום ללא גישת אינטרנט, זה פשוט אידיאלי לכתוב ולא להיות מוסט על ידי הרשת, בה תמיד יש משהו אחר יותר דחוף (או יותר מעניין) לעשות.

כבכל שנה, עם תחילת תחילת הקיץ הישראלי, החמסינים הראשונים משכנעים שכדאי להעביר תקופה זו באיזור עם מזג אויר אנושי יותר. במקרה הצד האוסטרי של משפחתי שמח לארח וישנם פסיליטיז מתאימים.
הבעיה שצצה השנה היא השגחה על גינת הירק, מקשת האבטיחים, המדשאה העצים והעציצים.
לבקש ממישהו לטפל בכל אילו במשך כמה שבועות, ואולי אף חודשיים, נראה כבקשה גדולה מדי, אזי הפתרון הוא לבקש מהיישות האלקטרונית להרתם למשימה.
שלב ראשון היה להצמיח ידיים למחשב. במסגרת האמצעים המצומצמים שהוקדשו למשימה, נבנה ההתקן הבא אשר מאפשר מצד אחד חיבור למחשב – פרלל – ומצד שני מתגים חשמליים (ממסרים = RELAY).

התוכנית החשמלית נלקחה כמובן מהאינטרנט. את החלקים מצאתי בבית – לפני מספר שנים קניתי אותם בבנגקוק בזול במיוחד. זו הייתה תוכנית לעתיד שבאה עתה לידי מימוש.

להלן תמונות של ההתקן המוכן (הערות בונות על ההלחמות יתקבלו בברכה ויושלכו לפח הקרוב):

התקן הגינה החשמלי מלפנים

התקן הגינה החשמלי מאחור

עכשיו הגינה כבר עובדת. נא לא לדאוג. החיבור הוא רק 6 וולט (ספק של 1 אמפר).

הברז החשמלי מחובר

טפטפת משקה את הדשא

אבל זו היא רק ההתחלה שכן האפשרויות הן בלתי מוגבלות
ניתן לתת למחשב אוטונומיה מלאה בהחלטות על ההשקיה, כשמאפשרים לו לבדוק את מזג האויר
נותר רק לתת כמה קווי מנחה, לדוגמה:
בתחזית של מעל 30 מעלות, תפעיל שעה וחצי את הטפטפת לפנות בקר.
עם 20 מעלות מספיקה שעה.
כשיש גשם קל מספיקה חצי שעה.
וכשיש הרבה גשם, לא להשקות בכלל.

כמובן שאפשר לעדן יותר ולהכניס מדדים נוספים, כגון תחזית אחוזי לחות וכ'.

בעיה שצצה היא בקרה, לשם וידוא השקיה ומעקב אחר תקלות. אמנם המחשב נותן את פקודת פתיחת הברז, אך מגוון סיבות יכול להביא לכך שהגינה לא תושקה. דוגמאות הן תקלה בפרלל, תקלה במתקן החשמלי, תקלה בברז החשמלי, סגירת ברז ראשי יותר, פיצוץ בצינור וכו'.
בירור על אפשרויות בקרת מים העלו שעוני מים אלקטרוניים במחירים מטורפים.
פתרון מתבקש היה להשתמש בשעון המים הקיים (מחברת המים), ע"י חיבור מצלמת רשת פשוטה הצופה בו. כך אפשר לוודא שאכן מים זורמים, ואם יש פיצוץ בצינור ניתן לראות שהם זורמים מהר מדי.
שמח וטוב לב כבר קניתי כבל ארוך, חפרתי בגינה, ורק אז חשבתי שכדאי לוודא שהכבל לא ארוך מדי. אכן הייתה בעיה. מסתבר שאורך הכבל USB המקסימלי המותר לפי התקן הוא 5 מטר. 25 מטרים כבר היו יותר מדי.
פתרונות חליפיים שיאפשרו צילום שעון המים היו להשאיר מחשב ליד ברז המים (מערכת משובצת קטנה), אך הגניבות שלה לא מצאה חן בעיניי.
פתרון יותר אלגנטי היה מראה וטלסקופ בכדי לגשר על המרחק ולהביא את החוזי אל מצלמת ה- USB שנמצאת בתוך הבית ליד החלון בקו ראיה לשעון המים.
המצלמה נמצאת כבר על החלון אך מפאת קוצר הזמן, הטלסקופ לא הושג (תרומות יתקבלו בברכה). בכל מקרה זה היה רעיון נחמד.
אז נמשיך את הרעיון מעט הלאה.
את התמונה המתקבלת אפשר להעביר ל- OCR הקורא את הספרות שעל השעון ומדווח בדיוק את השימוש במים. עם הנתונים ניתן ליצור גרפים, ולוודא חריגות (זרימה מחוץ לשעות המוגדרות, חוסר זרימה בשעות בהן אמורה להיות זרימה, וזרימה מהירה מדי אשר משמעה נזילה).
במקרה תקלה, ניתן לסגור את הברז בצורה אוטומטית.

נשמח לחזור לקצור את היבול בסוף הקיץ, ולהנות מהדשא.

 

השאר/י תגובה

copylefter congratulates on GPLv3

יוני 29, 2007 · מתויק תחת English

copylefter

השאר/י תגובה

sand toy set and a backup

יוני 9, 2007 · מתויק תחת English, Linux, hacking, יומן פרטי

sand toy set

I am busy doing a backup of my mobile phone. Yesterday, I was too close to losing all my phone book, including some nostalgic SMS I kept for years. The phone just fell out of my bag on the beach, and I discovered its absence few hours later. As you may understand by now, I am holding the mobile phone again in my hands, but the story of how I got it back is interesting.

First I'll describe the backup (while doing it). Reference for me and for others.

mobile backup

I dug my cable box, and found my old Nokia cable. It is a serial cable that connects to a Nokia phone. It seems that my new phone does not fit to this cable, so I had to take my old phone for the backup. I just disconnected my old Nokia 6150 from the asterisk (I may explain some other time on the asterisk-mobile hack), connected it to the cable, and since I don't have a serial, I just found an old USB hub which contains a serial connection, plugged the cable and phone on one side, and a USB cable on the other side which connects to my laptop that runs Ubuntu 7.04. The serial-usb thingy just works out of the box.

sudo apt-get install gnokii

and I have the application (GNOKII Version 0.6.14)

I update /etc/gnokiirc to include:

port = /dev/ttyUSB0

model = 6150

connection = serial

and I try:

gnokii –identify

and it just works

cool, now I want to get all the memory.

 

gnokii –getphonebook SM 1 end –vcard > addressbook.vcard

gnokii –getsms SM 1 end > sms

That's it. The data of the SIM is saved.

 

So now, back to the story how I lost and got the phone back (and explanation how the sand toy set is related). So Kathi and I were walking yesterday along Palmachim beach. It was a windy day – just think of load noisy waves, making it impossible to hear anything. We had a short stop every some time, enjoying the sea, and letting Mia discover few more amazing facts about life. Kathi found a sand toy piece left on the beach, and then another, and another, until we gathered a whole set. Enjoying these findings, I didn't know then that it is only a sign for the future to come – a finding day. At home, I discovered that the mobile phone is gone. Thinking back, I've understood that it must have slipped out of the bag somewhere on the beach. It was already 22:00, but I decided to drive back to the beach. With the help of Chello our beloved dog (that have records of finding lost things) and my dad (who brought flashlights), we drove to the beach. We didn't even get to the previous parking place before soldiers that blocked the road, stopped us, and said that the beach is closed. That was already a reason to make a reality test (just to verify that I am not dreaming). They explained that an army exercise is being held on that exact spot, and within few hours we'll be able to go there. Well, that's only my fault that I chose Israel as a place to live in. To make a long story short, we got a special permission and were escorted with an armed soldier walking in a straight line – Chello, me, my dad and the soldier, heading the beach. The night was very dark, and my hope was that while calling the phone, it would blink in such a way that I see it from far. Well, that's exactly what happened. I just had to locate it from far on the beach (it just fell on the "right" side – with the butter up), and I collected it. Everyone was surprised by this quick finding, and since it will probably happen again soon, I make a backup now. Normally, one doesn't get a second chance with these kind of things.

So just a minor hint to the guy that writes this script which runs my life – get more creative. I could have thought myself on better plot changes, like Chello finds the phone while rescuing a lost baby, or somebody interesting finds the phone, calls me, and the second part of my life starts. Never mind – this version is also nice. At least it's a good reason for a blog post.

 

 

השאר/י תגובה

סיפורים מהרכבת

יוני 3, 2007 · מתויק תחת יומן פרטי, עברית

נסיעה ברכבת יכולה להיות מאוד מעניינת אם מודעים למארג הסיפורים הסובבים. מוצלחת יותר מסיפור שנתפר לצורך סרט. המתמטיקאי הצעיר שעבר על הוכחות בסיסיות של איזומורפיזם בהמתנה לרכבת וסיפר שהוא לומד בתל אביב ונהנה מאוד מהנושא, הזוג המבוגר הספרדי שהתיישב מולי והראה חברות טובה לאחר הרבה שנות נישואין. היה נחמד לצותת ולראות שבשיחות סתמיות אוצר המילים הוא מצומצם מספיק כדי שאוכל לעקוב אף עם הידע הדל שלי בשפה. מצב הביש של החייל הירוק לידי שלא ברורה היתה לו נקודת המפגש של יום ראשון בבוקר, ודף ההוראות נשכח במקום לא ידוע בבית. הוא נראה קצת מיואש ושוחח על כך עם חברים משפחה וקולגות. הגברת שניסתה להפעיל לראשונה את אוזנית השן הכחולה שלה עם הטלפון ונעזרה בחוברת ההוראות. הפיסיקאי הישומי שישב מן העבר השני של המעבר מתכונן לבחינה, אולי היום. חוזר שוב ושוב על חישובים ומדפדף בספר החולש על תחומים רבים בפיסיקה. זוג הבחורות מהספסל העוקב המגיעות לתל אביב מן הדרום. לבושות ומאופרות לקראת יום חדש של ריגושים בעיר הגדולה. צעיר החושף שנוהג לצרכי עבודה ללא רשיון, שחברו כבר נתפס על עברה דומה ומספר עברות אחרות וחבר זה דוחק בו להייטיב דרכיו. הבחורה אליה הוא מדבר מאוהבת בו מעבר לראשה. כולם עם טלפון נייד, בזמן שיחה, בסיומה או לפניה. מדברים בקול רם, מתעלמים מהסביבה. אולי משימים עצמם כמדברים, ולמעשה אין אדם מן הצד השני. שיחה בקול רם נשמעת ואני מצליח לשמוע את שני הצדדים. הפרוטוקול השגור של שיחות טלפון סתמיות שלום X, היי מה נשמע, בסדר גמור, ואצלך … ואיך … מגלה ששניהם יושבים ברכבת וחושב שזה מוזר שהם מדברים בטלפון זה עם זה, למרות שהמרחק הוא רק מספר מטרים בינהם. מבין לאחר כמה משפטים שהם לא משתמשים בטלפון, אלא בגלי קול פשוטים מפה לאוזן. בהחלט יוצאי דופן.

הכל קורה ביחד. רשת התרחישים רוחשת ושולחת ידיים לשאר העולם מחוץ לרכבת. סיפורים נפגשים ומשפיעים זה על זה. משפיעים גם עלי.

השאר/י תגובה

שבוע מלא אך ריק

מאי 28, 2007 · מתויק תחת יומן פרטי, עברית

הנה מסתיים שבוע הרחק משתי הילדות שלי. בעוד שעתיים שלוש, אאסוף אותן משדה התעופה, לאחר שבילו שבוע באוסטריה. זמן טוב לעשות סיכום ביניים. אז מה קרה בשבוע הזה? חתונה של דורון, הרבה שעות הליכה בתל אביב, סינמטק (הפשרת המנוי), ספרים, פתיחת בלוג, החלטה להצטרף לגלעד בפרוייקט קנון, דיבוג מוצלח של מערכת הבקרה הממוחשבת (בפוסט אחר), מפגש היסטורי עם אמא ושגית בתל אביב באמצע היום מיד לאחר הצגת הבכורה של הסרט דיאלוג לידה עם אילנה שמש, סוציאליזציה עם השכנים, ערב עם שגית ואדר, עם סבא וסבתא, הצלחה לקבל את המענק של חופשת הלידה שלי, התקנת גדר בגינה, נקיון כללי, אפילו של האוטו, התקנת שרת דג'נגו שיריץ את הבלוג יום אחד, התחלת נבירה בבעיות קמו עם ויסטה, ואפילו מעט עבודה על פרויקט אודיוקודס. ממש מפליא כמה אפשר להספיק כשאין אשה וילדה בסביבה. טוב, חג שבועות באמצע פינה יותר זמן.

היה קצת קשה לראות את מיה החמודה בידים אחרות וכל כך רחוק, אבל היה נראה שהיא מאוד מרוצה, ובסך הכל מדובר היה בשבוע. לא ברור אם זה יהיה פשוט גם בפרקי זמן יותר ארוכים.

נותרו עוד מספר שעות עד למפגש. זמן הנחיתה עדיין לא סופי. צריך להריץ אינטרנט אקספלורר באמולציה כדי לראות את האתר של רשות שדות התעופה. בפיירפוקס השעות נעלמות.

אוף, זה סופי, אבל בחצי שעה אחור. אני מקווה שמיה ישנה.

השאר/י תגובה

שיבוש תרבות

מאי 26, 2007 · מתויק תחת החלטות, ספרים, עברית

ספר מעניין המראה איך האמריקניזציה והתאגידים מסממים את ההמון ומונעים ממנו חיות ואושר. הספר מציע אקטיביזם נגדי, קורא לו שיבוש תרבות (culture jamming), ומנבא לו לשנות את העולם.

בהתחשב בעובדה שהספר פורסם ב-1999, ומתאר מסכת נסיונות להתמודדות עם התאגידים שמתחילה כבר בשנות ה- 70, מפתיע לראות עד כמה הוא רלוונטי היום. ההתעוררות שבסיסה נעוץ עמוק באלף הקודם, מתחילה לפרוח היום, ולהוביל את ה'קוליות' החדשה, המחליפה את ה'קוליות התאגידית' וה'קוליות של הצריכה'.

קל מאוד להזדהות עם הספר, שכן הוא נוגע בנושאים עכשוויים. הבעיה זועקת היום יותר מבעבר.

רשימה חלקית של הבעיות של האמריקניזציה (המכתיבות דרך חיים מעוותת): אוכל מוכן, קניונים, פקקים בכביש, תרופות נוגדות דיכאון, אנורקסיה, פשע, זיהום אויר, זיהום מים, זיהום גנטי, מותגי תאגידים.

לחילופין ניתן לחיות אחרת: לגדל ירקות בגינה, לבשל ולאכל בחיק המשפחה, לנסוע באופניים או ברכבת, לטייל בטבע, להתנדב לעזור לזולת, להתשמש במוצרים יד שניה.

משחק החיים שלנו צריך לעבור שינוי. פשוט צריכה להיות נוסחה אחרת למקסימיזציה ונצחון. לא של הפרט, כי בטווח הרחוק, גם הפרט שמנצח, מפסיד בשורה התחתונה, כי האושר הוא סינרגטי. ככל שיש יותר מסביב, יש לכולם עוד יותר. כל חוסר מוריד מהאושר הכללי, יותר מערכו החלקי.

כמה עובדות מעניינות מן הספר:

  • 1886 – החלטה משפטית במקרה סנטה קלרה נגד חברת הרכבות דרום פסיפיק, המעניקה לתאגיד את הכח שהיה שמור עד כה לאזרחים בלבד – יישות משפטית נפרדת, סימנה את תחילת התפתחות הגידול הסרטני הנקרא תאגיד, שחוסר אנושיותו בא לידי ביטוי במטרתו למקסם רווחים תוך שימוש בכלים בלתי חוקיים, שכן ההעמדה לדין על אי החוקיות של המעשים, הינה רלוונטית רק לבני אדם.
  • אמת המידה של התפתחות כלכלית, GDP, כוללת בתוכה הן צמיחה והן נזק. גם הוצאות על ניקוי נזקי מיכלית נפ‏ט מוסיפות למדד זה, אף שברור שאין סכום זה אמת מידה להתפתחות. המדד מתעלם לחלוטין מהנזק המצטבר שערכו כמובן שלילי, ומחושב בוואקום. ישנן גישות מדידה אלטרנטיביות של התפתחות כלכלית הכוללות גם את הנזקים.

מים (meme) שרצוי לקדם:

עלות אמיתית (true cost) מחיר כל מוצר צריך לשקף את האמת האקולוגית שלו, כלומר את העלות של הניקוי המחזור והנזק שהוא מותיר.

התזמון של קריאת הספר – בפסטיבל האקולוגיה בסינמטק, נתן אישרור נוסף לצדקת הדרך. הגיע הזמן לחיות חיים אמיתיים ולא מתוכנתים ע"י מכשירי שליטה כמו הטלויזיה, אשר בצורה מלאכותית קובעים לצופה על מה לצחוק או לבכות, עם תזמון מדויק, קובעים מה טוב או נכון, מה לצרוך.

החלטות:

להרחיב את ההמנעות מטלויזיה מעבר לגבולות הבית. לא די שאין טלויזיה בבית כבר שנים רבות – יש להתעקש לסגור אותה בנוכחות משפחתי בכל מקום בו אנו נמצאים. להסביר את השפעתה השלילית הנובעת מטלטלות מלאכותיות – פסולת שמושלכת לתודעה הציבורית, ומהווה מזהם נפשי.

ברכישת מכשיר חשמלי בעתיד (לדוגמא מקרר או מחשב), להעלות למקסימום בסולם השיקולים את הרעש שהוא מייצר, ואת החסכון באנרגיה.

ולסיום ציטוט של א. פ. שומאכר, 1973

E. F. Schumacher, Small is beautiful: A Study of Economics as If People Mattered

"להשיג את מקסימום איכות החיים במינימום צריכה".

the aim should be to obtain the maximum of well-being with the minimum of consumption

השאר/י תגובה

שינויי מיקוד במעברים

מאי 25, 2007 · מתויק תחת הכרזות, עברית

ניתן לחלק את החיים לפיסות זמן אשר בכל פיסה חיים עם סט אכסיומות, אמיתות, החלטות כיוון וכ'. המעבר בין פיסות אילו כרוך בדרך כלל בטלטלה נפשית, שנובעת מהצורך בקביעות ומהפחד משינוי הנטוע בכולם. ישנם מקרים בהם המעבר מאולץ על ידי גורם חיצוני, החוסך את שלב קבלת ההחלטה, אך מעבר הנעשה מבחירה מלאה, מאפשר הכוונה של תוואי החיים לעולם חדש. כל מעבר כזה הוא הזדמנות נוספת להארה. לעומתו, קפיאה על השמרים מביאה להתנוונות. הקפיאה ניזונה מפחד והתמורה עליה היא חסכון בטלטלות. שם אחר לחסכון טלטלות זה הוא בזבוז החיים.

אז איך לא מבזבזים את החיים? הולכים בשביל המעברים, בקצב האישי, ולא מפסיקים עד שאחד מן הדברים מתרחש: מציאת אם כל פיסות החיים – ההארה, וכשמגיעים לשם כבר יודעים, או לחילופין המוות המסמן את סוף השביל.

איך מפתחים מודעות לפיסות אחרות? יש אינסוף אפשרויות. נקרו בדרכי (או מוטב לומר זימנתי לדרכי) מספר הזדמנויות הכוללות חווית תרבויות שונות, זוית ראיה אחרת על החיים, בחינה אמיתית של המוסכמות. אילו דורשים זמן חופשי לא מועט, ולעיתים תעוזה. קיצבי השינוי היו אחת לכמה חודשים או שנים. לאחדים יראה קצב השינויים תכוף ולאחרים איטי משהו. אין הכרח בשינוים גורפים הנוגעים בכל ההוויה. גם שינוי הנראה חיצונית מינורי יכול להיות בעל השפעות משמעותיות על המשך הדרך. הסוד הוא הקשבה לצירופי מקרים ואירועים מפתיעים ושימוש בהם כנקודת משען למעבר. ניתן לראות את ההולך בשביל כמו מסה עם תנע, או פשוט חפץ עם מהירות קבועה. פתאום מופיעה מסה אחרת, שקיומה תלוי בהכרה של ההולך. ניתן להתעלם ממנה, אך בהכרה בה היא משפיעה על ידי הסטת ההולך. הפסקה בהכרה מפסיקה את תהליך השינוי, ותוואי חדש נוצר. כמו ילד שהולך בשדה, מושיט את היד לעץ שנקרה בדרכו, אוחז בו, נע סביבו, עוזב וממשיך בכיוון החדש שנוצר מתזמון העזיבה. חשוב גם לדעת לעזוב את העץ. התעלמות מכל המסות הצצות, או העצים, מותירה חיים חד גווניים.

בעולמינו המרושת הנע לעבר המודעות המאוחדת, ניתן לגלות חברים לכיוון, באשר הוא. נדירים המקרים של כיוון חדש שלא עלה על דעת איש, או שאין קבוצה התומכת בו. כאשר עולה כיוון מעין זה, כדאי לדבוק בו ולמצותו, לפחות עד המעבר הבא. אין מניעה מעבר הלאה, וחזרה לפיסות קודמות בשלב מאוחר יותר, אם כי בהכרח הן תחווינה בראיה אחרת.

אני עומד עתה בפני מעבר מינורי. מעבר בתעסוקה. הויתור הוא על מעבר מז'ורי, אך אולי, כמו באפקט הפרפר, השינוי הקטן הוא זה שנדרש לשם עליה על שביל חליפי מעניין שיוביל אל המיקוד האיכותי. יידרש מאמץ ומעט מזל לסטות למקומות הנכונים.

השאר/י תגובה

פתיחה

מאי 25, 2007 · מתויק תחת החלטות, הכרזות, עברית

עמדתי בציר "הפרטיות ציבוריות" נעה צעד נוסף לעבר המודעות הגלובלית, חלפה לה ועברה את נקודת שיווי המשקל, ופרצה לרשת.

בבלוג זה אשתף את העולם בכלל, ואת עצמי העתידי בפרט, בזוית הראיה של כל שלב בהווה. מחשבות, נושאי יומיום, ביקורת, יומן, החלטות והכרזות הן הבסיס לבלוג, אך אשמח לראות בפלטפורמה זו חלק אורגני של האישיות הפרטית והקולקטיבית שחשיבותו תצמח ותשלח זרועות להוויה.

השפה העיקרית היא עברית, אך בפניות גלובליות, יהיה שימוש בשפות אחרות, לפי הצורך.

השאר/י תגובה

« העמוד הקודם
» הרשומות הבאות