מאחר ונושא התרגומים לא הוסדר רשמית באתר הראשי, התנדבתי לנהל מעקב אחר כל שפות התרגומים הזמינות, והוספתי כתוביות באנגלית ובעברית.

אתר התרגומים כאן.

בלוג הנושא את השם "איכות סביבה או לא להיות", ינסה להיות פרקטי וימליץ על עשה ואל תעשה. הבלוג מאפשר הצצה לחיים המנסים להיות חברותיים לסביבה, וינסה לתרום משהו למען העולם של הילדים שלנו. אפשר להצטרף במעש (הגירסה המאתגרת) ו/או להעיר (הגירסה הקלה).

כדי לטעום מעט מהחוף הנפלא, מצורפות שתי תמונות מהחוף מאתמול (שישי, 23.5.2008).

הראשונה עם סלעים ואצות שמאפיינות חלקת חוף זו, ואין כמותם במקומות אחרים בארץ.

השניה מראה את שכבות החול הצבעוניות ההופכות כל חפירה של ילד עם כף ודלי ליצירת אומנות.

תהנו כל עוד זה פה, או תרתמו למאבק.

פרט להיות השם חביב ביותר, ולעובדה כי הוא תמיד משרה עלי אוירה חגיגית נינוחה ואוהבת, יש לו עומק מיוחד. ניתן לראות את השם כאבא ברבים עם שייכות. משהו כמו אבותי, אך קרוב, אישי, ולא רשמי כל כך.

השייכות, היא מהות המשפחה, ומעין קבלה מצד מיה לקרבה ביננו.

הרבים, הוא התייחסות מיוחדת מאוד ובעלת תפקיד בשפות רבות המסמל כבוד רב לאחר (נימוס), או אף פניה לדרג רם כמו מלך.

הצרוף פשוט נפלא.

לא ברור איך הגיעה לשם זה מיה, אך הוא מבורך, ואני מקבל אותו עלי.

For non Hebrew speakers among the readers, I'll add the important remarks in English.

רק רצינו שיהיה חם בבית בחורף. גם כל שנה אנו קונים תנור נוסף. בשנה הראשונה בארץ קנינו תנור גז. בשניה רדיאטור חשמלי. עכשיו בשלישית רצינו קמין. משהו שאפשר להבעיר בו עץ ולהנות מאנרגיה טבעית אמיתית. לעשות מדורה בבית.

בהתחלה חשבנו לרכוש קמין חדש. מצא חן בעיננו הקמין הבא שמצאנו למכירה בארץ:

ואז גילינו שבעצם הוא מצא חן בעיננו כי הוא מזכיר לנו את הערב בו הכרנו:

בכל מקרה מחיר הקמין היה גבוה מדי, וחיפשנו חלופות זולות יותר באתר יד שניה.

First we found the upper oven available in Israel and we really liked it, only it was too expensive for such a simple oven. Later on we discovered that the reason we liked it, was that it was very similar to the oven we had on the hut the day we met (second oven).

המצאי היה מאוד מצומצם, אך צדה את עיני המודעה על הקמין הזה:

זו פשוט הייתה ההצעה הכי זולה, אך הקמין נראה במצב רחוק משמיש, והמוכר היה מגן יבנה. הוחלט אף לא להתקשר לשם בירור פרטים.

This oven was found in the local second hand web site. At first we didn't even think of calling to get details.

כמה ימים לאחר מכן, ביום שני 15.10.2007 בישיבה מסביב למדורה, כנראה האחרונה לקיץ 2007, שוחחנו עם נתן ומרים ליד הגחלים הלוחשות, על כמה נחמד יהיה לשבת בחורף ליד קמין. ה- Wireless הגיע עד המדורה וחיפשנו שוב קמין. לאור המדורה, הקמין נראה כנראה טוב יותר, ופשוט התקשרתי.

Sitting with our friends Natan and Miriam next to the fire outside in the garden we discussed how nice it is to sit next to the fire in winter at home. Since the wireless internet was available also next to the fire, we have searched again for a fireplace, and probably in the dark, the old oven looked better, so I just called for details.

השוטר זמיר ענה לטלפון וסיפר לנו על הקמין. קבענו להפגש למחרת היום. יום בו רכשתי רכב גדול באשקלון (סטיישן עבור צ'לו – בפוסט קודם), אז חשבתי שאוכל לחזור עם רכב חדש וקמין חדש יחדיו. נתן הצטרף.

Zamir the nice policeman answered and told us about the oven. We decided to meet on the following day. Natan joined.

כשראינו את הקמין היה ברור שיש לעבור דרך ארוכה עד שהקמין יהיה שמיש, ומצב החלודה המתקדם אף העלה חשש שהקמין יתפורר קודם לכן. חלקים בקמין היו שבורים ובשלבי התפוררות מתקדמים. לא נראה שניתן לסגור את הדלתות. הרגלים היו מחוברות בברגים רופפים. פינים שבורים ותקועים של הדלתות הבטיחו בעיות, לא הייתה ארובה ואף לא הכנה לארובה. והקמין היה פשוט מטונף, עדיין עם שאריות מהבערה האחרונה שלו שבוודאי הייתה לפני מספר עשורים. היה ברור שהקמין פשוט לא רלוונטי.

It was clear that the oven has a long way until it is usable. The rust was so deep that it seemed that the whole oven would soon fall apart. It had broken parts, the doors wouldn't close, and there was no chimney. It was even full with the ashes from the last fire which probably happened many years ago. This oven was simply irrelevant.

ישבנו עם בעלי הקמין שהסביר שרכש אותו לעצמו וכשניסה להכניס אותו הביתה, קיבל וטו מאישתו. הוא סיפר שהביא אותו מבית נטוש שהיה בבעלות חברים, ושילם עליו 1800 ש"ח. אנשים נוספים ראו את הקמין וקיבלו וטו נשי דומה. עם משא ומתן תיאורטי, הסכמנו על המחיר הזה עם עזרה בניקוי החול וההובלה, תחת ההסכמה של אשתי, קתי.

The owner explained that he bought it for himself, and his wife had objected to have it at home. We agreed on a price and that he would help with the sand cleaning and the moving of the oven.

למחרת 18.10.2007, הגעתי עם קתי לראות את הקמין. זו הייתה אהבה ממבט ראשון.

חתמנו חוזה.

We signed a contract.

קבענו לעשות את ניקוי החול וההעברה של הקמין ליום שישי 19.10.2007. לקחתי את הדלתות כדי לנסות לפרק אותן לחלקים. בלילה הן הושרו בחומר נוגד חלודה, ובבקר עם קצת אלימות הצלחתי לפרק אותן לחלקים, ואף להוציא את הזגוגיות במצב שלם. זמיר השתמש בעגלת נשיאה שיש ברשותו (בה הוא מעביר את הדו גלגליים העתיקים אותם הוא משפץ), לשם ההעברה. נפגשנו בדרום תל אביב בבית מלאכה לניקוי חול. הבאתי כבר צבע מיוחד לקמין אותו רכשתי בלילה הקודם.

I took the doors home to try and take them apart. They were dipped over night in anti rust substance. In the morning, with a little violence, I managed to separate them into pieces, and even keep the glasses in one piece. Zamir the oven and I met the same day in south Tel Aviv for the sand cleaning. I already bought a special color for the oven.

ניקוי החול היה קצר ואפקטיבי בצורה מפתיעה. הקמין פשוט נראה חדש.

The cleaning was short and effective. Right after I painted the oven. Only when we moved it to the carrier, I understood that it is 100kg of casted iron.

הצביעה צריכה להיות מיידית לאחר ניקוי החול כדי למנוע חלודה עתידית, ונעשתה במקום. רק כשהעמסנו אותו על העגלה, הבנתי כי מדובר על לפחות 100 קילו של ברזל יצוק. ההובלה הייתה בשיירה איטית.

תהליך הצביעה של כל החלקים הסתיים כעבור יומיים. עכשיו הקמין היה כבר יפה, אך רק בתחילת דרך השיפוץ.

Within 2 days the painting was finished, but it was only the beginning of the renovation.

הבעיות העיקריות שעמדו על הפרק היו:

• 6 גוז'ונים (כמו אום רק שצמוד למשטח מתכת) סתומים במשטח הדלתות
• 3 פינים שבורים וכל אחד מהם תקוע: חצי בציר הדלת בצד הצמוד לקמין, וחצי בציר הדלת הצמוד לדלת
• רב הברגים והאומים שבורים
• דיסקיות ברגים ואומים עבור הרגליים חסרים
• חוסר בחבל אטימה 8 מ"מ עבור הדלתות
• חוסר בחבל אטימה 6 מ"מ עבור החלונות
• חוסר ארובה עם גגון לארובה ומתאם בין הקמין לארובה
• חור פעור בלוח האחורי, וחריץ לאורך הלוח האחורי
• חסרות 2 אבני שמות ומתקן שמחזיק אותן בקמין

There was a long list of mechanical and technical problems, as well as missing parts.

הנושאים טופלו אחד אחר השני:

הגוז'ונים, כמו רב הבעיות המכניות, טופלו בידיו המסורות של אבא שלי, שמעון ליבנה (תודה אבא!). זו לא הייתה עבודה קלה. מאוחר יותר הבנתי שהמחיר להוצאת גוז'ון הוא 250 ש"ח, כלומר רק משימה קטנה זו הייתה עולה 1500 ש"ח, אילולא היה לי כזה אבא מוכשר וחרוץ. בנקודות שנהרסה ההברגה היה צורך בהברזה (הברזה היא יצירת הברגה בצד המשלים את הבורג – משחק אותיות כזה ג ו- ז הן השתקפות ימין שמאל). לא היה המברז המתאים, אז הלכנו עם הברגים אל מומחה הברגים – "מרכז הבורג" כדי להשיג מברז מתאים, ובאותה הזדמנות את הברגים והאומים החסרים.

Most of the mechanical and technical problems were solved by my dad, Shimon Livne (Thanks dad!).

כאן נכונה לנו הפתעה. בעל "מרכז הבורג" אמר שזה בורג עתיק מאוד בשיטה הבריטית הישנה (ידעתי שיש ברגים בריטיים – אינצ'יים, וברגים אמריקיים – מטריים, אך לא ידעתי שיש גם גירסאות לשיטה הבריטית), ושלפחות ב30 שנה האחרונות בהן הוא מחזיק את עסק הברגים לא היו קיימים ברגים מסוג זה. איפה שירות לכל אורך חיי המוצר …

While trying to buy new screws, we discovered that the original screws are not available in the market for at least 30 years and probably much longer. They were the older British type. We had to buy modern screws and make new tapping.

נאלצנו לרכוש ברגים מודרניים ולשנות את ההברזות הפגומות להברזות מודרניות. מאחר ולא היו לו פינים מתאימים (וגם לא בכל מקום אחר), לקחנו ברגי פלדה ארוכים (88 ק"ג מטר כח לגזירה, שכן ברזל רגיל לא מספיק), וידי הזהב של אבא שלי פיסלו פינים מושלמים.

Since we didn't find the right pins, my dad also sculptured pins from specially strong screws.

החורים והחריץ בלוח הקמין האחורי הדאיגו שכן עשן יכול היה לצאת מהם. החור נסתם ע"י ריתוך (מסתבר שיש אלקטרודות ריתוך ליציקה), אך לא ניתן לסתום בצורה זו חריץ ארוך. בירור על דבקים למתכת – חומרים דמויי סיליקון, העלה שהללו עמידים עד 149 מעלות, וזה בהחלט לא מספיק. הפתרון (שוב אבא יצירתי), היה להשתמש בצבע שעמיד לחום (600 מעלות), ולערבב אותו עם האפר ההיסטורי מהקמין לקבלת עיסה שעמה ניתן לסתום את החריץ. אכן הפתרון היה מושלם.

A hole and a slit on the back of the oven worried us, since smoke could have escaped from them. The hole was welded, but the slit could not have been handled using welding. Metal glues are are good for environment under 149 Celsius, which is not enough. The solution (again my creative dad), was to use the black color, and mix it with the historical ashes from the oven, and have a mixture with which I could fill the slit.

חבל האטימה: שיחה עם א. ברפמן העלתה שיש להם חבלי איטום. בביקור במשרדיהם בתל אביב הובן כי אולי יש חבל איטום, אבל רק במחסן שבמושב חמד. נסעתי לשם, ואכן היה חבל 8 מ"מ (במחיר של 140 ש"ח ל- 3מ'), אך לא היה חבל איטום 6 מ"מ. כמו כן היו ברשותם אבני שמות (6 ש"ח לאבן). לאחר סקר טלפוני אינטנסיבי לכל מי שקשור לקמין בישראל, וכן בחנויות חומרי בנין וטמבור, הבנתי שלא תבוא ישועה מהארץ, והזמנתי באירופה את החבל הנדרש.

I managed to get the 8mm isolation rope but the 6mm one, I had to ask from Austria.

את התקנת אבני השמות עשיתי עם מוט ברזל מאולתר. נקווה שהוא יחזיק מעמד.

הארובה הייתה פרוייקט בפני עצמו. מאחר ואנחנו גרים בבית שכור, לא ניתן לשבור קיר לצורך העברת הארובה. אפשרות ראשונה היתה לעשות חור אליפטי בחלון הזכוכית. האפשרות שנבחרה בסופו של דבר הייתה להוציא את מזגן החלון הישן שיודע רק לקרר, ודרך החור בקיר להעביר את הארובה. הצעת מחיר ראשונית היתה 200 שקל לכל מטר ולכל זוית. בתכנון הארובה שלי זה הסתכם ב- 1000 ש"ח.

The chimney was a sub project. Since we live in a rented house, we couldn't just make a hole in the wall. One option was to make an oval hole in the window's glass. The other was to remove the air condition unit and put the chimney through the remaining hole. I got an expensive offer for building the chimney, so I found cheaper ways.

אצל כץ מאיזור התעשיה החדש בראשון לציון (סלילוק תעשיות בע"מ) אשר מתמחה בצינורות פח, פגשתי את עמוס מימון מנהל המכירות שהתגלה כאדם נחמד מאוד ועזר לי רבות. הוא עשה עבורי את המתאם בין הקמין לארובה, וכן את הגגון לארובה. בנוסף מכר לי צינור 3 מטרים שנחתך למטר ושני מטרים לצורך ההעברה ברכב, ושתי זויות של 45 מעלות. בסה"כ יצאתי עם 381 ש"ח כולל מע"מ.

עצים לקמין הם גם נושא עליו יש לתת את הדעת. איסוף העצים הוא עבודה לא קלה (רכשנו מריצה לצורך פעילות זו. לא כל עץ טוב. עדיף לאסוף גזעים של עצי הדר או שקד. ניתן להסתפק גם בקרשים, אך אסור שאילו יהיו צבועים.

Also collecting wood is an issue. We bought a wheelbarrow for this.

לצורך הניסור נדרש מסור שרשרת. השגנו מסור בנזין ישן מחברים שהחזיק ניסור אחד ואנו מתכננים לרכוש מסור חדש בשבוע הקרוב.

We got an old motor saw which didn't live much, so we'll buy a new one in the coming week.

ההדלקה הראשונה הייתה ב-4.11.2007, ביום חמים עם חלונות פתוחים, כדי שריח הצבע יתנדף במהירות.

The first fire was on a warm day with open windows to let the smell of the paint evaporate easily.

עכשיו כהקמין כבר מוכן, מעניין לברר את ההיסטוריה המדויקת של הקמין הזה. אני אעדכן כאן כשאקבל פרטים.

Now that the oven is ready, it is interesting to discover its exact history. It was probably produced around world war II. I will update when I get the details.

פשוט אין כמו קמין בבית (לינק לסרטון ההדלקה הראשונה)!

There is nothing like an oven at home (link to first fire movie!)

מומלץ בחום.

Highly recommended.

היו הרבה מחשבות ובדיקות דעות בגוגל בעברית אנגלית וגרמנית על רכבים מסוגים שונים. בסוף, כמובן לאחר יאוש, נראה רכב אחד מעניין עם ממש מעט קילומטרים. הבעיה – צריך לנסוע עד אשקלון כדי לראות אותו. בעיה נוספת – פז'ו שידועה באמינותה הנמוכה. החלטתי לנסוע. קבענו לשעה ארבע וחצי, כדי שיהיה עדיין אור.

הנסיבות הביאו לאיחור די משמעותי וקצת לפני חמש וחצי מצאתי עצמי עומד ליד הרכב המיועד. בעלת הרכב הייתה חביבה אך הייתה צריכה לנסוע עם ביתה לרופא. בשליפה מפתיעה היא הציעה, שמאחר ואני בא מרחוק, שאשאר בביתה עד שהיא חוזרת. לבד.

הצעה מעט משונה, ומראה פתיחות ואמון בבני אדם. הסכמתי.

ההצעה העוקבת היתה שאולי ביתה הקטנה שקד בת הארבע תישאר איתי, ואבדר אותה בינתיים. זו כבר הייתה הצעה חריגה בהתחשב שהאם הכירה אותי רק מספר דקות. הסכמתי, שכן נראה לי נחמד יותר לבלות עם בת ארבע מאשר לשבת ולבהות בקירות.

שקד התגלתה כילדה מקסימה. שיחקנו במחשב, בקלפים, פזל. דילגנו בין האריחים בחוקיות משתנה. בחנו את פסלי הפילים בבית ואף ערכנו שיעור על תמונת הנשיקה של קלימט שתופסת את רב הסלון. שחר, הבת הבכורה הגיעה מאוחר יותר הביתה ותהתה גם היא לגבי הצטרפותי המפתיעה למשפחה.

האב קיבל בצורה פחות טובה את העובדה שהאם לקחה זר מהרחוב כדי שישאר עם ביתם, אך נראה שהנושא חורג מתחום השפעתו.

בסיכומו של דבר לקחתי את הרכב.

שמח לשמוע ששקד עדיין שואלת עלי.

שקד הורביץ: כשתהיי גדולה ותמצאי את הפוסט הזה, תשלחי אימייל ואספר לך סוד.

סוחרי הזמן יהיו תוכניות שיעוותו מציאות כפי שהיא נתפסת ע"י ישויות שונות. יעבירו כח עיבוד ממוקד אחד למשנהו.

בשלב ראשון סוחרי הזמן יופיעו בעולמות וירטואליים, אך מאחר וכובד המשקל עובר אל העולמות הוירטואליים, זו תהיה המציאות השלטת.

הערה: פוסט שכבר כמה חודשים שוכב כטיוטה, אז פרוש כנפיים ועוף, כמו שאתה.

מעבר דרך איזורי זמן רבים תוך מספר שעות מרכז את המודעות לנקודות מעניינות. קיומיות פיסיקליות ומתמטיות.

סלט של יקומים מקבילים (אפילו ב-ynet) מעורב בתיאורית המיתרים ומתובל בשרשרת צירופי מקרים שחוויתי היום (בהסתברות קרובה לאפס המוחלט), מציע שזו עוד נקודת פתרון של המשוואה. עוד אפס על גרף הזטא. ניתן היה להתעלם מהנקודה, אך זו פשוט התרחקות מהשלמות המתבקשת.

המציאויות של כולנו נוגעות זו בזו. אמורפיות ובלתי יציבות, אך מתאחדות מתקשרות ומשפיעות זו על זו בנקודות האפס על הגרף. ממש פעימות לב הקיום.

ואז בא גלעד ואומר אותו דבר במילים אחרות, בדיוק באותו זמן. מאחל לידה טובה.

גוגל אוספת את המידע עלי מזה זמן, בין אם בחיפושים שאני עושה, או דרך הפרסומות המופיעות בדפים שאני מבקר בהם, אך עד עכשיו זה היה מעיק מדי בכדי למנוע מזה לקרות.

הוראות פשוטות להפעלת תור בפיירפוקס מטות את הכף וכעת אני ממסך את גוגל.

חצי דקה ותור היה כבר מותקן ומופעל עם תוסף של פיירפוקס.

ביקשתי שכל עמוד שבו מופיעה המילה גוגל בכתובת (*google*) יעבור דרך תור. יתר הדפים עוברים כרגיל.

זה לא מספיק, שכן גוגל משתמשת בעוגיות ועושה באמצעותה את ההקשרים בין הגישות השונות שלי. ביקשתי מהפיירפוקס שכל סגירה שלו תמחוק את העוגיות.

אז עכשיו גוגל ממוסך.

אמנם המערכת שלי מגלה את העובדה שהיא אובונטו פייסטי (בכל גישה לאתר), אך נראה לי שזה כבר די סטנדרטי ומיין סטרים. כן ירבו משתמשי פייסטי ותור.

בעיה יחידה שעולה היא שיום אחד, כשארצה לקנות מגוגל את ההיסטוריה הדיגיטלית שלי, הם יוכלו למכור לי את ההיסטוריה רק עד היום.

זה אומר שאני צריך להתחיל לשמור על ההיסטוריה הדיגיטלית שלי בעצמי.

Die Zeichnungen habe ich gemacht (mit genauen Anleitungen von Kathi) und das Buch wurde in Tel Aviv gedruckt (nur drei Kopien). Ich hoffe, dass Kathi weiter schreibt, weil sie sehr talentiert ist – besonderes mit Kindergeschichten. Das Talent ist transkulturell und Kathi hat schon auf Hebräisch eine kurze Geschichte geschrieben.

Liebe Lena, lieber Martin,

Wir wünschen euch viel Glück mit eurem Jakob.

Eine Reise um die Welt is licensed under a
Creative Commons
Attribution-Noncommercial-No Derivative Works 2.0 Austria License.

Eine Reise um die Welt
Es saßen auf einer Wiese drei Wichtel.
Die wollten wissen: Wie groß war die Welt?
Da sprach der erste Wichtel: Wer weiß, wie groß die Welt ist?
Da sprach der zweite Wichtel: Ich weiß es nicht.
Der dritte Wichtel sagte: Wenn wir einmal um die Welt reisen, werden wir es wissen!
Na dann, los! – Moment! – Wir brauchen noch ein paar Sachen.

Da gingen die Wichtel jeder in sein Haus und holten wichtige Sachen:

Der erste Wichtel – er hieß übrigens Werner – brachte ein Wollknäuel.
Damit können wir die Welt messen! Die Wolle müsste reichen. Ich habe sie von drei schwarzen Bergschafen gesponnen.

Der zweite Wichtel – mit Namen Wenzel – kam mit einem großen, roten Sack aus seinem Haus, aber er verriet nicht, was drinnen war.

Der dritte Wichtel – er hieß Wendelin – brachte gar nichts mit.
Ich habe keine wichtigen Sachen in meinem Haus gefunden, sagte er.

Also waren die Wichtel bereit für die Reise. Werner knüpfte das Ende des Wollfadens an den kleinen Baum vor seinem Haus. Mit jedem Schritt wickelte Werner ein bisschen mehr Wolle ab.

Nach ein paar Stunden wurden die drei Wichtel müde. Und die Sonne ging auch schon unter. Da machte Wenzel seinen Sack auf und holte ein Zelt heraus. In das krochen sie hineinein und es war schön warm und gemütlich drinnen.
Aber die Wichtel waren hungrig. Da machte Wenzel seinen Sack auf und holte einen großen Laib Brot und ein Stück Käse heraus. Das war ein gutes Nachtmahl!

Am nächsten Morgen wurden die Wichtel von einem lauten Klopfen geweckt. Wendelin streckte seinen Kopf aus dem Zelt. Draußen stand ein Storch auf einem Bein.
Ich habe mich in eurem Wollfaden verfangen, sagte der Storch ärgerlich. Er sah aus, wie ein Wollknäuel. Könnt ihr mich bitte wieder auswickeln!
Da krochen die Wichtel schnell aus dem Zelt heraus. Oje, sagte Werner, meine Wolle! Jetzt müssen wir wieder von vorne anfangen.
Von vorne anfangen? Von vorne anfangen? Klapperte der Storch.
Ja, wir reisen um die Welt und messen ihre Größe!
Hm. Aber die Welt ist sehr groß. Ich komme gerade aus Afrika. Ich war lange, lange unterwegs und ich habe große, starke Flügel. Wie wollt ihr das mit euren kurzen Beinchen schaffen?

Die Wichtel schauten sich an. Wir sind schon einen ganzen Tag gegangen! Aber jetzt müssen wir wieder von vorne anfangen.

Ja, das tut mir Leid. Aber könnt ihr mich trotzdem bitte endlich auswickeln! Der Storch hüpfte auf seinem Bein auf und ab.

Die Wichtel machten sich an die Arbeit. Aua, sagte der Storch plötzlich, ich kann meinen linken Flügel nicht bewegen. Er machte ein trauriges Gesicht. Wie komme ich jetzt nach Holland? Dort wollte ich nämlich hin.

Die Wichtel schauten sich an.
Naja , sagte Werner, du hast dich in meiner Wolle verfangen. Also müssen wir das wieder gut machen.
Ja, sagte Wenzel, wir werden dich gesund pflegen.
Komm, sagte Wendelin, ich trage dich nach Hause. Da war es gut, dass Wendelin keine anderen wichtigen Sachen zu tragen hatte, denn der Storch war sehr schwer.

Und so kehrten die Wichtel nach Hause zurück und pflegten den Storch gesund. Im Geheimen träumten sie aber immer noch von ihrer Weltreise.

Eines Morgens stand der Storch auf und schüttelte sich. Hm, ich glaube, ich kann wieder fliegen!
Oh, wie schön!
Der Storch drehte eine Runde über der Wiese.

Wisst ihr was? Wenn ihr wollt, nehme ich euch mit nach Holland! Das ist schon ein großes Stück von der großen Welt.

Juchuu! riefen die Wichtel. Werner knüpfte schnell das Ende seines Wollknäuels an den kleinen Baum vor seinem Haus. Wenzel schulterte seinen roten Sack. Wendelin musste gar nichts mitnehmen. Dann sprangen alle drei auf den Rücken des Storches.

Jetzt fliegen sie und fliegen sie und der Wollfaden schwingt hinter ihnen hoch in der Luft!

עד העליה למטוס – מינד סט ישראלי מלא. זה כולל להתעצבן בפקק, לשמוע עוד פעם חדשות, לענות מיד לכל שיחת טלפון סלולרי.
במטוס – כביכול שקט, אך בפועל ההשפעה התרבותית עדיין במלוא עוצמתה. עדיין אפשר למצוא בן שיחה לתלונות הדדיות בנושא הרכילות החדשותית האחרונה, או לדון במחירי מציאה של מוצר צריכה שפרסומו הופיע לאחרונה במדיה.
הנחיתה והיומיים הראשונים – התרשמות מחודשת מהסביבה החדשה (אירופה = ירוק, ארה"ב = קפיטליזם). עדיין ההסתכלות היא עם עיניים ישראליות. גם אם המקום כבר מוכר, עדיין קיימת ההתפעלות המחודשת מהשונה שמפתיע שוב.
אז עוטה את המסכה וארשת הפנים הרלוונטית מבציעה, אך מעבר לחיצוניות, משהו פנימי משתנה. גלישה איטית אל עבר מצב קודם מוכר. כמו כדור שמתגלגל לשקע הקרוב, שהוא עצמו יצר בזמן מוקדם יותר.
ואז מגיע היום השלישי, בדומה לשלב הקריטי בעייפת. קריסת מערכות, הנדרשת לשם התאמה לסביבה החדשה.
פתאום כל הדברים שהיו כה חשובים לפני שלושה ימים מאבדים חשיבות לחלוטין, אם לא נשכחים בצורה טוטאלית. אפילו בחינה של הנושאים שאיכלסו את הרשימה הפותחת בסדר החשיבות, כבר לא נראים מאוד הגיוניים. עולה התהייה על איך הוביל מהלך ההתרחשויות נושאים שוליים לראש החשיבות.

ביום הרביעי, המערכת מתאקלמת לסביבה. המיינד סט המקומי משתלט. פתאום הדברים החשובים המקומיים תופסים מקום.
לא רק מדרג החשיבות של נושאים שונים משתנה אלא גם צורת ההסתכלות והחשיבה. ניתן לראות זאת כאדם ההופך במידה רבה לאחר מותאם יותר לסביבה החדשה.
הנושאים המקומיים רבי החשיבות תופסים מקום, ולצידם אפילו הרכילות המקומית עם הדברים המעצבנים מצליחים לתפוס לעצמם חלק לא קטן מן המודעות.

לא עובר זמן רב, והתרבתת נשכחת והמצב היציב שולט.

אז מה המסקנה – החלק הנחמד ביותר הוא שלב התרבתת. אז ניתן בקלות יחסית לעמוד מהצד ולצפות על התרבות כצופה ולא כשחקן.
אם מחזיקים חזק בשלב הזה ניתן למשוך אותו למשך זמן רב יותר, אך מנסיון, המצב היציב של התיישרות לפי התרבות המקומית הוא חזק יותר.
איך גורמים לשלב המקסימלי של התרבתת להישאר? פשוט לעבור תרבויות בתכיפות. הלא זה בדיוק להיות תרמילן.