ארכב עבור hacking

למסך את גוגל

 

גוגל אוספת את המידע עלי מזה זמן, בין אם בחיפושים שאני עושה, או דרך הפרסומות המופיעות בדפים שאני מבקר בהם, אך עד עכשיו זה היה מעיק מדי בכדי למנוע מזה לקרות.

הוראות פשוטות להפעלת תור בפיירפוקס מטות את הכף וכעת אני ממסך את גוגל.

חצי דקה ותור היה כבר מותקן ומופעל עם תוסף של פיירפוקס.

ביקשתי שכל עמוד שבו מופיעה המילה גוגל בכתובת (*google*) יעבור דרך תור. יתר הדפים עוברים כרגיל.

זה לא מספיק, שכן גוגל משתמשת בעוגיות ועושה באמצעותה את ההקשרים בין הגישות השונות שלי. ביקשתי מהפיירפוקס שכל סגירה שלו תמחוק את העוגיות.

אז עכשיו גוגל ממוסך.

אמנם המערכת שלי מגלה את העובדה שהיא אובונטו פייסטי (בכל גישה לאתר), אך נראה לי שזה כבר די סטנדרטי ומיין סטרים. כן ירבו משתמשי פייסטי ותור.

בעיה יחידה שעולה היא שיום אחד, כשארצה לקנות מגוגל את ההיסטוריה הדיגיטלית שלי, הם יוכלו למכור לי את ההיסטוריה רק עד היום.

זה אומר שאני צריך להתחיל לשמור על ההיסטוריה הדיגיטלית שלי בעצמי.

השאר/י תגובה

גינטרנט – גינה מחוברת לאינטרנט

הקדמה:
זה פוסט שכבר רציתי מזמן לכתוב, אך מגבלות הזמן לא אפשרו. עכשיו במקום ללא גישת אינטרנט, זה פשוט אידיאלי לכתוב ולא להיות מוסט על ידי הרשת, בה תמיד יש משהו אחר יותר דחוף (או יותר מעניין) לעשות.

כבכל שנה, עם תחילת תחילת הקיץ הישראלי, החמסינים הראשונים משכנעים שכדאי להעביר תקופה זו באיזור עם מזג אויר אנושי יותר. במקרה הצד האוסטרי של משפחתי שמח לארח וישנם פסיליטיז מתאימים.
הבעיה שצצה השנה היא השגחה על גינת הירק, מקשת האבטיחים, המדשאה העצים והעציצים.
לבקש ממישהו לטפל בכל אילו במשך כמה שבועות, ואולי אף חודשיים, נראה כבקשה גדולה מדי, אזי הפתרון הוא לבקש מהיישות האלקטרונית להרתם למשימה.
שלב ראשון היה להצמיח ידיים למחשב. במסגרת האמצעים המצומצמים שהוקדשו למשימה, נבנה ההתקן הבא אשר מאפשר מצד אחד חיבור למחשב – פרלל – ומצד שני מתגים חשמליים (ממסרים = RELAY).

התוכנית החשמלית נלקחה כמובן מהאינטרנט. את החלקים מצאתי בבית – לפני מספר שנים קניתי אותם בבנגקוק בזול במיוחד. זו הייתה תוכנית לעתיד שבאה עתה לידי מימוש.

להלן תמונות של ההתקן המוכן (הערות בונות על ההלחמות יתקבלו בברכה ויושלכו לפח הקרוב):

התקן הגינה החשמלי מלפנים

התקן הגינה החשמלי מאחור

עכשיו הגינה כבר עובדת. נא לא לדאוג. החיבור הוא רק 6 וולט (ספק של 1 אמפר).

הברז החשמלי מחובר

טפטפת משקה את הדשא

אבל זו היא רק ההתחלה שכן האפשרויות הן בלתי מוגבלות
ניתן לתת למחשב אוטונומיה מלאה בהחלטות על ההשקיה, כשמאפשרים לו לבדוק את מזג האויר
נותר רק לתת כמה קווי מנחה, לדוגמה:
בתחזית של מעל 30 מעלות, תפעיל שעה וחצי את הטפטפת לפנות בקר.
עם 20 מעלות מספיקה שעה.
כשיש גשם קל מספיקה חצי שעה.
וכשיש הרבה גשם, לא להשקות בכלל.

כמובן שאפשר לעדן יותר ולהכניס מדדים נוספים, כגון תחזית אחוזי לחות וכ'.

בעיה שצצה היא בקרה, לשם וידוא השקיה ומעקב אחר תקלות. אמנם המחשב נותן את פקודת פתיחת הברז, אך מגוון סיבות יכול להביא לכך שהגינה לא תושקה. דוגמאות הן תקלה בפרלל, תקלה במתקן החשמלי, תקלה בברז החשמלי, סגירת ברז ראשי יותר, פיצוץ בצינור וכו'.
בירור על אפשרויות בקרת מים העלו שעוני מים אלקטרוניים במחירים מטורפים.
פתרון מתבקש היה להשתמש בשעון המים הקיים (מחברת המים), ע"י חיבור מצלמת רשת פשוטה הצופה בו. כך אפשר לוודא שאכן מים זורמים, ואם יש פיצוץ בצינור ניתן לראות שהם זורמים מהר מדי.
שמח וטוב לב כבר קניתי כבל ארוך, חפרתי בגינה, ורק אז חשבתי שכדאי לוודא שהכבל לא ארוך מדי. אכן הייתה בעיה. מסתבר שאורך הכבל USB המקסימלי המותר לפי התקן הוא 5 מטר. 25 מטרים כבר היו יותר מדי.
פתרונות חליפיים שיאפשרו צילום שעון המים היו להשאיר מחשב ליד ברז המים (מערכת משובצת קטנה), אך הגניבות שלה לא מצאה חן בעיניי.
פתרון יותר אלגנטי היה מראה וטלסקופ בכדי לגשר על המרחק ולהביא את החוזי אל מצלמת ה- USB שנמצאת בתוך הבית ליד החלון בקו ראיה לשעון המים.
המצלמה נמצאת כבר על החלון אך מפאת קוצר הזמן, הטלסקופ לא הושג (תרומות יתקבלו בברכה). בכל מקרה זה היה רעיון נחמד.
אז נמשיך את הרעיון מעט הלאה.
את התמונה המתקבלת אפשר להעביר ל- OCR הקורא את הספרות שעל השעון ומדווח בדיוק את השימוש במים. עם הנתונים ניתן ליצור גרפים, ולוודא חריגות (זרימה מחוץ לשעות המוגדרות, חוסר זרימה בשעות בהן אמורה להיות זרימה, וזרימה מהירה מדי אשר משמעה נזילה).
במקרה תקלה, ניתן לסגור את הברז בצורה אוטומטית.

נשמח לחזור לקצור את היבול בסוף הקיץ, ולהנות מהדשא.

 

השאר/י תגובה

sand toy set and a backup

sand toy set

I am busy doing a backup of my mobile phone. Yesterday, I was too close to losing all my phone book, including some nostalgic SMS I kept for years. The phone just fell out of my bag on the beach, and I discovered its absence few hours later. As you may understand by now, I am holding the mobile phone again in my hands, but the story of how I got it back is interesting.

First I'll describe the backup (while doing it). Reference for me and for others.

mobile backup

I dug my cable box, and found my old Nokia cable. It is a serial cable that connects to a Nokia phone. It seems that my new phone does not fit to this cable, so I had to take my old phone for the backup. I just disconnected my old Nokia 6150 from the asterisk (I may explain some other time on the asterisk-mobile hack), connected it to the cable, and since I don't have a serial, I just found an old USB hub which contains a serial connection, plugged the cable and phone on one side, and a USB cable on the other side which connects to my laptop that runs Ubuntu 7.04. The serial-usb thingy just works out of the box.

sudo apt-get install gnokii

and I have the application (GNOKII Version 0.6.14)

I update /etc/gnokiirc to include:

port = /dev/ttyUSB0

model = 6150

connection = serial

and I try:

gnokii –identify

and it just works

cool, now I want to get all the memory.

 

gnokii –getphonebook SM 1 end –vcard > addressbook.vcard

gnokii –getsms SM 1 end > sms

That's it. The data of the SIM is saved.

 

So now, back to the story how I lost and got the phone back (and explanation how the sand toy set is related). So Kathi and I were walking yesterday along Palmachim beach. It was a windy day – just think of load noisy waves, making it impossible to hear anything. We had a short stop every some time, enjoying the sea, and letting Mia discover few more amazing facts about life. Kathi found a sand toy piece left on the beach, and then another, and another, until we gathered a whole set. Enjoying these findings, I didn't know then that it is only a sign for the future to come – a finding day. At home, I discovered that the mobile phone is gone. Thinking back, I've understood that it must have slipped out of the bag somewhere on the beach. It was already 22:00, but I decided to drive back to the beach. With the help of Chello our beloved dog (that have records of finding lost things) and my dad (who brought flashlights), we drove to the beach. We didn't even get to the previous parking place before soldiers that blocked the road, stopped us, and said that the beach is closed. That was already a reason to make a reality test (just to verify that I am not dreaming). They explained that an army exercise is being held on that exact spot, and within few hours we'll be able to go there. Well, that's only my fault that I chose Israel as a place to live in. To make a long story short, we got a special permission and were escorted with an armed soldier walking in a straight line – Chello, me, my dad and the soldier, heading the beach. The night was very dark, and my hope was that while calling the phone, it would blink in such a way that I see it from far. Well, that's exactly what happened. I just had to locate it from far on the beach (it just fell on the "right" side – with the butter up), and I collected it. Everyone was surprised by this quick finding, and since it will probably happen again soon, I make a backup now. Normally, one doesn't get a second chance with these kind of things.

So just a minor hint to the guy that writes this script which runs my life – get more creative. I could have thought myself on better plot changes, like Chello finds the phone while rescuing a lost baby, or somebody interesting finds the phone, calls me, and the second part of my life starts. Never mind – this version is also nice. At least it's a good reason for a blog post.

 

 

השאר/י תגובה