ג'ט לג, או בעברית עייפת, הוא התופעה הגופנית המלווה את המעבר בין איזורי זמן, אליו מתרגל העובר תוך מספר ימים, והיא תלויה במספר איזורי הזמן עליהם מדלגים.
קפיצה אחרת אליה יש להתרגל היא קפיצת תרבות, שלה נקרא קלצ'ר-לג (culture lag) או בעברית תרבתת.
זהו מעבר מיינד סט (mind set) בין סביבה תרבותית אחת לאחרת.
מאחר וחיי זימנו אותי רבות לקפיצות תרבות אני מרגיש כאדם מתאים לתיאור התופעה. קפיצת תרבות דורשת הכרות מעמיקה עם יותר מתרבות אחת, שאם לא כן, חסרים הכלים לחוות את השוני. תייר יחווה קפיצת תרבות בצורה שיטחית למדי. גם אדם החי במדינה אחרת אך סביבתו הסוציאלית היא בעיקרה מארץ מוצאו (ראה ערך צ'יינה טאון או הישראליאדה בבוסטון או בוואליי), יחשף לקפיצת התרבות במידה מצומצמת.
אז להלן תיאור שלבי התרבתת מנקודת מבטו של ישראלי.
עד העליה למטוס – מינד סט ישראלי מלא. זה כולל להתעצבן בפקק, לשמוע עוד פעם חדשות, לענות מיד לכל שיחת טלפון סלולרי.
במטוס – כביכול שקט, אך בפועל ההשפעה התרבותית עדיין במלוא עוצמתה. עדיין אפשר למצוא בן שיחה לתלונות הדדיות בנושא הרכילות החדשותית האחרונה, או לדון במחירי מציאה של מוצר צריכה שפרסומו הופיע לאחרונה במדיה.
הנחיתה והיומיים הראשונים – התרשמות מחודשת מהסביבה החדשה (אירופה = ירוק, ארה"ב = קפיטליזם). עדיין ההסתכלות היא עם עיניים ישראליות. גם אם המקום כבר מוכר, עדיין קיימת ההתפעלות המחודשת מהשונה שמפתיע שוב.
אז עוטה את המסכה וארשת הפנים הרלוונטית מבציעה, אך מעבר לחיצוניות, משהו פנימי משתנה. גלישה איטית אל עבר מצב קודם מוכר. כמו כדור שמתגלגל לשקע הקרוב, שהוא עצמו יצר בזמן מוקדם יותר.
ואז מגיע היום השלישי, בדומה לשלב הקריטי בעייפת. קריסת מערכות, הנדרשת לשם התאמה לסביבה החדשה.
פתאום כל הדברים שהיו כה חשובים לפני שלושה ימים מאבדים חשיבות לחלוטין, אם לא נשכחים בצורה טוטאלית. אפילו בחינה של הנושאים שאיכלסו את הרשימה הפותחת בסדר החשיבות, כבר לא נראים מאוד הגיוניים. עולה התהייה על איך הוביל מהלך ההתרחשויות נושאים שוליים לראש החשיבות.
ביום הרביעי, המערכת מתאקלמת לסביבה. המיינד סט המקומי משתלט. פתאום הדברים החשובים המקומיים תופסים מקום.
לא רק מדרג החשיבות של נושאים שונים משתנה אלא גם צורת ההסתכלות והחשיבה. ניתן לראות זאת כאדם ההופך במידה רבה לאחר מותאם יותר לסביבה החדשה.
הנושאים המקומיים רבי החשיבות תופסים מקום, ולצידם אפילו הרכילות המקומית עם הדברים המעצבנים מצליחים לתפוס לעצמם חלק לא קטן מן המודעות.
לא עובר זמן רב, והתרבתת נשכחת והמצב היציב שולט.
אז מה המסקנה – החלק הנחמד ביותר הוא שלב התרבתת. אז ניתן בקלות יחסית לעמוד מהצד ולצפות על התרבות כצופה ולא כשחקן.
אם מחזיקים חזק בשלב הזה ניתן למשוך אותו למשך זמן רב יותר, אך מנסיון, המצב היציב של התיישרות לפי התרבות המקומית הוא חזק יותר.
איך גורמים לשלב המקסימלי של התרבתת להישאר? פשוט לעבור תרבויות בתכיפות. הלא זה בדיוק להיות תרמילן.
