ארכב עבור יולי, 2007

קלצ'רלג

ג'ט לג, או בעברית עייפת, הוא התופעה הגופנית המלווה את המעבר בין איזורי זמן, אליו מתרגל העובר תוך מספר ימים, והיא תלויה במספר איזורי הזמן עליהם מדלגים.
קפיצה אחרת אליה יש להתרגל היא קפיצת תרבות, שלה נקרא קלצ'ר-לג (culture lag) או בעברית תרבתת.
זהו מעבר מיינד סט (mind set) בין סביבה תרבותית אחת לאחרת.
מאחר וחיי זימנו אותי רבות לקפיצות תרבות אני מרגיש כאדם מתאים לתיאור התופעה. קפיצת תרבות דורשת הכרות מעמיקה עם יותר מתרבות אחת, שאם לא כן, חסרים הכלים לחוות את השוני. תייר יחווה קפיצת תרבות בצורה שיטחית למדי. גם אדם החי במדינה אחרת אך סביבתו הסוציאלית היא בעיקרה מארץ מוצאו (ראה ערך צ'יינה טאון או הישראליאדה בבוסטון או בוואליי), יחשף לקפיצת התרבות במידה מצומצמת.
אז להלן תיאור שלבי התרבתת מנקודת מבטו של ישראלי.

עד העליה למטוס – מינד סט ישראלי מלא. זה כולל להתעצבן בפקק, לשמוע עוד פעם חדשות, לענות מיד לכל שיחת טלפון סלולרי.
במטוס – כביכול שקט, אך בפועל ההשפעה התרבותית עדיין במלוא עוצמתה. עדיין אפשר למצוא בן שיחה לתלונות הדדיות בנושא הרכילות החדשותית האחרונה, או לדון במחירי מציאה של מוצר צריכה שפרסומו הופיע לאחרונה במדיה.
הנחיתה והיומיים הראשונים – התרשמות מחודשת מהסביבה החדשה (אירופה = ירוק, ארה"ב = קפיטליזם). עדיין ההסתכלות היא עם עיניים ישראליות. גם אם המקום כבר מוכר, עדיין קיימת ההתפעלות המחודשת מהשונה שמפתיע שוב.
אז עוטה את המסכה וארשת הפנים הרלוונטית מבציעה, אך מעבר לחיצוניות, משהו פנימי משתנה. גלישה איטית אל עבר מצב קודם מוכר. כמו כדור שמתגלגל לשקע הקרוב, שהוא עצמו יצר בזמן מוקדם יותר.
ואז מגיע היום השלישי, בדומה לשלב הקריטי בעייפת. קריסת מערכות, הנדרשת לשם התאמה לסביבה החדשה.
פתאום כל הדברים שהיו כה חשובים לפני שלושה ימים מאבדים חשיבות לחלוטין, אם לא נשכחים בצורה טוטאלית. אפילו בחינה של הנושאים שאיכלסו את הרשימה הפותחת בסדר החשיבות, כבר לא נראים מאוד הגיוניים. עולה התהייה על איך הוביל מהלך ההתרחשויות נושאים שוליים לראש החשיבות.

ביום הרביעי, המערכת מתאקלמת לסביבה. המיינד סט המקומי משתלט. פתאום הדברים החשובים המקומיים תופסים מקום.
לא רק מדרג החשיבות של נושאים שונים משתנה אלא גם צורת ההסתכלות והחשיבה. ניתן לראות זאת כאדם ההופך במידה רבה לאחר מותאם יותר לסביבה החדשה.
הנושאים המקומיים רבי החשיבות תופסים מקום, ולצידם אפילו הרכילות המקומית עם הדברים המעצבנים מצליחים לתפוס לעצמם חלק לא קטן מן המודעות.

לא עובר זמן רב, והתרבתת נשכחת והמצב היציב שולט.

אז מה המסקנה – החלק הנחמד ביותר הוא שלב התרבתת. אז ניתן בקלות יחסית לעמוד מהצד ולצפות על התרבות כצופה ולא כשחקן.
אם מחזיקים חזק בשלב הזה ניתן למשוך אותו למשך זמן רב יותר, אך מנסיון, המצב היציב של התיישרות לפי התרבות המקומית הוא חזק יותר.
איך גורמים לשלב המקסימלי של התרבתת להישאר? פשוט לעבור תרבויות בתכיפות. הלא זה בדיוק להיות תרמילן.

השאר/י תגובה

גינטרנט – גינה מחוברת לאינטרנט

הקדמה:
זה פוסט שכבר רציתי מזמן לכתוב, אך מגבלות הזמן לא אפשרו. עכשיו במקום ללא גישת אינטרנט, זה פשוט אידיאלי לכתוב ולא להיות מוסט על ידי הרשת, בה תמיד יש משהו אחר יותר דחוף (או יותר מעניין) לעשות.

כבכל שנה, עם תחילת תחילת הקיץ הישראלי, החמסינים הראשונים משכנעים שכדאי להעביר תקופה זו באיזור עם מזג אויר אנושי יותר. במקרה הצד האוסטרי של משפחתי שמח לארח וישנם פסיליטיז מתאימים.
הבעיה שצצה השנה היא השגחה על גינת הירק, מקשת האבטיחים, המדשאה העצים והעציצים.
לבקש ממישהו לטפל בכל אילו במשך כמה שבועות, ואולי אף חודשיים, נראה כבקשה גדולה מדי, אזי הפתרון הוא לבקש מהיישות האלקטרונית להרתם למשימה.
שלב ראשון היה להצמיח ידיים למחשב. במסגרת האמצעים המצומצמים שהוקדשו למשימה, נבנה ההתקן הבא אשר מאפשר מצד אחד חיבור למחשב – פרלל – ומצד שני מתגים חשמליים (ממסרים = RELAY).

התוכנית החשמלית נלקחה כמובן מהאינטרנט. את החלקים מצאתי בבית – לפני מספר שנים קניתי אותם בבנגקוק בזול במיוחד. זו הייתה תוכנית לעתיד שבאה עתה לידי מימוש.

להלן תמונות של ההתקן המוכן (הערות בונות על ההלחמות יתקבלו בברכה ויושלכו לפח הקרוב):

התקן הגינה החשמלי מלפנים

התקן הגינה החשמלי מאחור

עכשיו הגינה כבר עובדת. נא לא לדאוג. החיבור הוא רק 6 וולט (ספק של 1 אמפר).

הברז החשמלי מחובר

טפטפת משקה את הדשא

אבל זו היא רק ההתחלה שכן האפשרויות הן בלתי מוגבלות
ניתן לתת למחשב אוטונומיה מלאה בהחלטות על ההשקיה, כשמאפשרים לו לבדוק את מזג האויר
נותר רק לתת כמה קווי מנחה, לדוגמה:
בתחזית של מעל 30 מעלות, תפעיל שעה וחצי את הטפטפת לפנות בקר.
עם 20 מעלות מספיקה שעה.
כשיש גשם קל מספיקה חצי שעה.
וכשיש הרבה גשם, לא להשקות בכלל.

כמובן שאפשר לעדן יותר ולהכניס מדדים נוספים, כגון תחזית אחוזי לחות וכ'.

בעיה שצצה היא בקרה, לשם וידוא השקיה ומעקב אחר תקלות. אמנם המחשב נותן את פקודת פתיחת הברז, אך מגוון סיבות יכול להביא לכך שהגינה לא תושקה. דוגמאות הן תקלה בפרלל, תקלה במתקן החשמלי, תקלה בברז החשמלי, סגירת ברז ראשי יותר, פיצוץ בצינור וכו'.
בירור על אפשרויות בקרת מים העלו שעוני מים אלקטרוניים במחירים מטורפים.
פתרון מתבקש היה להשתמש בשעון המים הקיים (מחברת המים), ע"י חיבור מצלמת רשת פשוטה הצופה בו. כך אפשר לוודא שאכן מים זורמים, ואם יש פיצוץ בצינור ניתן לראות שהם זורמים מהר מדי.
שמח וטוב לב כבר קניתי כבל ארוך, חפרתי בגינה, ורק אז חשבתי שכדאי לוודא שהכבל לא ארוך מדי. אכן הייתה בעיה. מסתבר שאורך הכבל USB המקסימלי המותר לפי התקן הוא 5 מטר. 25 מטרים כבר היו יותר מדי.
פתרונות חליפיים שיאפשרו צילום שעון המים היו להשאיר מחשב ליד ברז המים (מערכת משובצת קטנה), אך הגניבות שלה לא מצאה חן בעיניי.
פתרון יותר אלגנטי היה מראה וטלסקופ בכדי לגשר על המרחק ולהביא את החוזי אל מצלמת ה- USB שנמצאת בתוך הבית ליד החלון בקו ראיה לשעון המים.
המצלמה נמצאת כבר על החלון אך מפאת קוצר הזמן, הטלסקופ לא הושג (תרומות יתקבלו בברכה). בכל מקרה זה היה רעיון נחמד.
אז נמשיך את הרעיון מעט הלאה.
את התמונה המתקבלת אפשר להעביר ל- OCR הקורא את הספרות שעל השעון ומדווח בדיוק את השימוש במים. עם הנתונים ניתן ליצור גרפים, ולוודא חריגות (זרימה מחוץ לשעות המוגדרות, חוסר זרימה בשעות בהן אמורה להיות זרימה, וזרימה מהירה מדי אשר משמעה נזילה).
במקרה תקלה, ניתן לסגור את הברז בצורה אוטומטית.

נשמח לחזור לקצור את היבול בסוף הקיץ, ולהנות מהדשא.

 

השאר/י תגובה